שאלתן את עצמכן פעם?
קיבלתן תשובה?
ניסיתן לקבל?
לשמוע, להקשיב לו?
למה שיש לו לומר לכן?
מה תפקידכן?
כאן.
בעולם הזה.
אני מרגישה שהתפקיד שלי בעולם הוא מה שאני רוצה עכשיו.
ואולי לא?
אולי מה שהוא רוצה ועלי להיות כרצונו.
לרצות ברצון של הקב"ה.
להאמין שהרצון שלו הוא הכי טוב בשבילי.
להיות באמונה.
לא להאמין.
להיות באמונה.
ואולי אני חושבת יותר מידיי.
ממילא אני בשבילים שהוא יתברך מוליך אותי בין ברצוני בין לאו.
יש לי בחירה.
אני בוחרת לקבל את המציאות.
לשמוח בה, לבכות בה...
לבכות אני לא כל כך מצליחה.
אך להיות עצובה זה אפשרי
ולהיות שמחה זה הכי
מבחינתי.
לקבל.
לקבל את עצמי בכל רגש שנמצא.
כי הכול נכון, הכול מותר, הכול שייך.
אז היכן אני בעולם?
היכן שאבחר להיות.
עכשיו אני בוחרת להיות שמחה.
עכשיו גם ה' בוחר בשבילי את המציאות הזו.
עכשיו אני מרגישה יכולה להיות בשמחה.
זו הבקשה הראשונה שלשמה נסעתי לרבנו...
לקבל את השמחה.
תודה לה' שהיא מתממשת ונרקמת.
שמחה פשוטה.