דמעותיי נאטמות, ננעלות במפתחות פחדיי,
מתנקזות ברצונות רוחשים,
קולות בוחשים,
קדירת נשמות מתהלכות, עוברים נופלים,
אהבה נטושה וכתם זהב שחור, אינו יורד בכביסה רגילה.
אני רוצה, זועקת, אני רוצה, מנהמות בכיי הלא נשמע.
שמחה מסתירה נפש, אדם, אדמה.
אני הולכת לצד, ליד, אין בתוך, באמצע, בקו ישר.
עוקפת, חוזרת בפרסה אל נקודת ההתחלה.
דמעותיי נעולות בחבלים,
שקט, שומעים?
דיבור שקט, אוזן, נפתחת, נסגרת, מדברת.
שקט, שקט, תבכי כבר תבכי, רוצה לשמוע דמעות,
שערים יפתחו, איברים ידברו.
את שותקת, מתפזרת בתוך כינוסך, מנסה לחדול.
נשמה אוהבת אינה מנחמת גוף סגור, רק אוזן כרויה.
את בהצפה.
שקט, שקט, תבכי כבר תבכי, שערים ינעלו.
צינור, עת של רצון מתנפץ.
את כאב, את שמחה, את בוכה.
אוזן לא שומעת, את בוכה.
אוזן לא יודעת, את שקט.
היא שמעה, דמעות מול פנים,
שקט, כאן בוכים!
;){kind=link}