משענת קנה רצוץ???

המעקה קצר,

אינו עוצר את גופי מליפול אליך, הכאב שלי,

אתה מקבל אותי בזרועות פתוחות,

שעות קבועות.

בדרך שלך פוער בי חורים עמוקים המאיימים להחריד על שלמות

גוף

נשמה

נפש.

אני כל כך פוחדת לחוש אותך,

שמא תטרפני ולא אהיה יותר אני.

וגם לא מקום קטן בגוף שינוח מתלאותיך.

הינך מוליך אותי במסלולים

ארוכים

אינם מסתיימים.

רק הצלילים מלווים אותי

שוקעים באדוות מחשבותיי,

משנסים מותניי אל עבר מטרה

גם כשאתה נמצא.

אני הולכת בתוכך, איתך, בידך.

אתה נוגש בי

ואני עייפה.

כואב

להיות איתך

רוצה מעקה

ארוך ורחב

עשוי קנים של חמלה

ושקט שבא אחרי הסערה.