אני כאן
מולך
רק תמונה.
אני כאן
מגלה
שהכאב לא עבר.
הפלסטר נותר אצלך
ואני פצועה.
על רצפה
מרגישה
גוף ללא תזוזה.
מתגלגלת
עצמותיי מתהדקות
נושפת נשימות של אמת שחוקה.
אמרתי לך
והשלום לא היה.
אני הולכת
כבר איני פה
לא כאן
לא שם
לא.
לא כעת
אין עתה
ואין אתה.
ואני?
שוב רק אני
והבדידות הזו מתעתעת בי.
תמונה
שם
מעבר לקשת
שחורה ונאווה.
רדפוה הצללים
ואדמה
חול,
קדוש, קדוש, קדוש
יהא שלמא
האחלמה מטלטלת את הרפואה.
מול ראי מפזמת את השיר ששמעתי אתמול, היום ומחר.
מאגדת איבריי
אחד לאחד
בתוך קופסת שימורים.
נשמרים שם דברי הימים
שהיו
והיו
ואני מלקטת דיבור
ועוד
דיבור
מולך
מולי
ועיניי הדומעות
כאן
ועכשיו
ראש על כר,
צלילה עמוקה
השקט מסמר
גוף יחידי
בשממת ביתי.
;){kind=link}