אישה שמחה

אני מחייכת

מנתקת תחושות כואבות.

מחייכת כאילו השמש בכיסים

מחממת את הכאב ומונעת את כוויות הקור

מנשיפותיו בי.

אני מחייכת

מראה לעולם

הכול בסדר!

בפנים מוגלת התמונות הצפות ועולות

מערימת אשפה

שאף אחד לא רוקן,

גם לא אני.

עכשיו מחייכת,

ירדתי עם הפח

מול צפרדע ירוקה גדולה

חושבת על מכות מצריים

ומחייכת.

כן, אלוקים הוא גדול,

רק צריך להאמין

והאופטימיות שלי לעיתים מסוכנת

והאכזבה עוד יותר...

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד",

אני אישה שמחה,

כך אומרים כולם.

אתה אמרת שלא מספיק.

ואני יודעת שהיא שם בפנים,

לעיתים משמשת מסיכה

ולעיתים אמת לאמיתה.

להיות ליצן עם מסיכה לבנה ואף אדום

זו הצגה.

הצגה טובה.

זו הצגה שרצה שנים...

ראו אותה המון אנשים.

ואני הכוכבת הראשית

לא ראיתי.

זו הסתרה,

מאחורי מסך שחור,

בחדר האיפור,

משפרים את האיפור הנמרח

מדמעות סוררות.

אני אישה ואני שמחה

ולעיתים עצובה.

בפשטות,

אנושיות בהתגלמותה.

אז די לבחינות, לביקורות והאמירות

שלי לעצמי,

מותר להיות

באמת.