מתחת לשמיכה

שוב מתחת לשמיכה,

זקוקה להגנה,

מסתתרת מפני כאב,

מפני הלבד השוטף אותי כמו גשם ראשון.

שוב שעת ערב,

שומעת שיר נוגה,

מדגיש כאב בגוף נוקשה.

אני רוצה להיצמד לדעת הזו שהיא שמחה ברורה,

חיבור בינה וחכמה,

אך הדקירות,החבלות, ההרדמות...

איני ולא, אני לא.

בדעת כאב,

בדעת שמחה,

רגעי אושר קטנים ומציאות רגשית מנתקת.

אני נושמת מתחת לשמיכה,

בתוך הגנה בנויה מיתדות עתיקים מתקלפים,

כמו החומות הנופלות,

המבצר המכותר

והאין דבר זה יעבור,

יהיה בסדר.

אני הולכת, צועדת, רצה,

בורחת מתחת לשמיכה,

גם הכאב מגיע אחריי בריצה,

לא עוזב,

הולך לישון איתי.

כמה נחמד להתעורר כך יחדיו...