מה אני עושה עם הכיסופים הללו?
עם כל הרצונות והמאווים?
מה אני עושה עם הכאב?
עם העטיפות?
עם הסוכריות שמתחת לעטיפה?
לפעמים מתוקות,
לעיתים חריפות,
כמו המנטה הזו שהגשת לי
בשיחת הטלפון.
וגם המתוק הזה היה
ובכל זאת...
ואתה הלכת
נטשת
ככה
פשוט ככה
חשבת שדמעותיך מספיקות
ושהחיוך שחייכת ירפא את המכה שנתת.
אני אוהבת,
ואתה לא אוהב.
התובנה עכשיו היא שלא אהבת.
פשוט לא.
ואני כועסת.
רוצה לעמוד מולך איתנה,
להביט בפניך
בפעם האחרונה
ולדעת
לדעת היכן אתה מולי.
;){kind=link}