מול מצבה, חום ואהבה

לטבוע

עמוק עמוק בתחושת ההצפה הזו,

מתחת למים הניתזים מלמעלה.

אבא, אימא

ילדים.

שתילים רכים.

תחושות ורגשות

ללא מילים.

רק יד מונחת על כתפיים קטנות

כאומרות

אנחנו שם,

אתה לך

אל רצונך,

נהיה שם לצידך.

ואני שם מול אבן לבנה,

מחבקת את הקור

ומרגישה את חומך בימים אחרונים של ציפייה עמומה.

יודעת להרגיש שאינך.

אבי, אבי

שתלת בי

מקומות רחוקים

שלא אבדו

רק אתה

נאבדת ואולי עוד תחזור

ואני עדיין אדום מול מצבתך

כיסוף לחוש עוד נשימה.

שלך מול שלי.

הינך אבי

ואינך

והנני...