אתה כאב, אני אישה.

תאכל אותי.

כל בוקר מחדש,

תנגוס בי לארוחת הבוקר

ובמיוחד בצהריים

תראה לי את רעבונך.

מגיעה הביתה

אל זרועותייך,

כבר בדרך אתה רץ לקראתי.

גם אם אברח

אתה תתפוס

ולי לא תהיה ברירה

אלא להיכנע.

אומרים שטוב להרגיש אותך,

כי כך תיעלם לבסוף

ואם אלחם תישאר.

אך הייתי מעדיפה

שתלך רגיל

ללא רגש,

ללא מלחמה.

מניפה לך דגל לבן,

אתה כבר תדע מה לעשות.

אני אלך עכשיו לישון איתך

ומחר בבוקר האם תקום איתי?

מאמינה שכן,

לא ניתן להיפרד כל כך מהר.

הרי אתה כאב,

אני אישה,

אתה לופת,

ואני מחזיקה.

אך אולי בכל זאת תוותר לי,

רק לכמה שעות ואולי אפילו ימים

כדי שאצליח להרגיש רגשות אחרים.

אז תודה לך כאב יקר

מקווה שלא ניפגש מחר.