שפה מול שפה

הבדידות יכולה לנעוץ את שיניה בך

עד שבשרך ייעשה

חידודים

ושיערך ישיל את צבעונו.

את תטפסי אל עצמך בסולם הכאב,

תרצי לצעוק וקולך לא ישמע.

רק קול דקיק מתוך בטן חלולה

יביא תקרובת משדה חרוש

בחורף יבש.

הבדידות יכולה לרקוע רגליה

ברצפה עקומה.

להכאיב בבטן צמוקה

עד שתידבק

לגבה.

את  תלכי אחריה

תפשילי פלחיה

פיך ייסגר

שפה מול שפה.

הדבק יישאר

למען הפגיעה.

הבדידות מבשרת

שהנר נכבה.

מנקה עוד בדל של

אש אהבה.

את תדעי

לא תחושי

תצומי את היום הזה מול שדות פורחים,

תשתי את ערב הביכורים.

ובעזרת הנשים

שם תהיה

היא

והיא

את ביניהן

הבדידות שם תסגור עליכן

והיא לא שם,

וההיא הלכה.

את אטומה בין סלעי שכחתה.

אהבה, אהבה

הלכה.