היום אני רוצה.
רוצה כבר לצעוק את הכאב,
את הציפייה העצומה,
את השיר המתנגן בתוכי,
את הריקוד הזורם בעצביי,
כדלקת מנפחת לב של אבן
שמרגיש עכשיו.
ההכחשה נאכלת על-ידי הרצון
והזמן כבר לא עומד מלכת.
אני רצה עכשיו.
רצה במורד הכביש אל הים הגדול,
לצעוק לך
את הרצון,
את התפילה השקטה,
את השקיעה שעכשיו שוקעת בתוכי,
מפנה מקום לזריחה של מחר...
ללבנה המנחמת בלילה חשוך.
שקט עכשיו, רק יריות מפלחות אוויר דחוס בפחד לא ברור.
הם עוקבים אחריי
"לכו מפה... לכו..."
אני צועקת מתוך חלום
אולי ילכו גם התחושות שלא רציתי וקברתי בחדרי ליבי?!
אולי מחר
מחר אצעק שוב
ועכשיו הכול מפעפע כמים רותחים בתוך פינג'אן קפה שחור
המשחיר כלי מפלדה,
החום המיס בו סדקים.
עכשיו רואים.
(אולי יבוא המשך...)