הקצף, הגלים, רצונות וכיסופים

הייתי רוצה שימיי יהיו כגלים.

הולכים ובאים עם קצף חדש, צחור ונקי.

הולכים הימים הקשים,

באים הימים הטובים.

בחובן הקצף מעלה את ניקיון העתיד.

מחשבות טובות מתנגנות

בראש רענן,

חוצות את ממטרי החורף שעבר.

מפנות את מקומן

לשמש זורחת.

כל קרן דואגת להניח זר פרחים

על ראש שמח.

ילד, ילד הן מלטפות

כמו קוראות לשוב הביתה

אל אימא מחבקת

ואחות אוהבת.

ואני שם מטיילת בין הילדים.

מביטה אל פנים

שוחקות

מקבלות

רוצות את אימן

ובחיבוק ילדי מקיפות את בטני.

זו הבטן המשוועת להרגיש אתכם שם בפנים.

עוברים.

שעוברים וכלים.

ואולי שוב תבואו לביקור...

ואולי לא אולי

כי אם באמת

תהיו שם לתשעה

והירח יתמלא כלבנה.

לחודשים בציפייה

עת תבכו בכי ראשון באמונה.

הנה היא הייתה ליד ה' כצופה.

סובו סביבה והקיפוה

צאו ממיצריה ,

אליה בא

וינון משמש באיילון

הדום לרגליו

מלך מלכי המלכים שם נמצא

בציפייה הקדושה.

קדושה היא מבקשת

ושואלת מתי תנוח נפשה מלבקש אהבה.

לא מנוחה, כי אם שמחה.

זו בקשה.

ה' הוא עזרה,

משיר במעלות אז תבורך

והייתה לאם שמחה

בדרך בית-לחם בואכה אל עמק האלה.