עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
קינה
05/08/2014 10:58
miryam

שנאת חינם בתוך עצמי. איברים מטים לנפול. מלחמת עולם בראשית של יום.

שנאת חינם בתוך עצמי, רק אני לספר ידעתי כמה אהבה אין בעצמי.

ייסורי אשמה, זעקה. זו שנאת חינם יציבה. חוזרת שוב ושוב, מילים מילים הורגות תאים בגוף מכווץ, אין יד מגעת נגיעה רחוקה אלפי מילין של מילים. מילים חוצות איבר ועוד איבר, סלעים מתגלגלים, ניחתים בגוף.

גוף משכן לנשמה. האם היא טהורה? ואולי גוף טמא מדם נידה? לא, לא, לא. לא מגע, לא טהרה. בי לא יגעו, אני מנודה.

איכה הייתי ואיני בתוך גופי? איכה הייתי ואיני בתוך נשמתי? אוי מה היה לי בשנאת חינם זו? כך אוכל לשכון בתוך אופל השחור ולהיות שונאת לעצמי ולסביבתי. זו ברירת מחדל לא אקטיבית, אהיה פסיבית מול מלאכי הרוע, אתנחם ללא מגע, אשוב אל אימא אדמה. אחוש בקרבת חול עפר. אפר הארץ הדוממת, קול חייליה זועקים מדם מרצחים.  ירייה ועוד ירייה מבטן האדמה, זו מנהרה אל השריפה. קול אחיי זועקים אליי, הרימי עצמך אל שמיים, קרבי אותנו בידייך ולכי לך אל נקבת השילוח, מצאי את המים, שטפי בהן פנייך והכיני שמלתך הלבנה, משיח בא.

 

 

 

0 תגובות
יחפה
26/12/2013 18:42
miryam

עומדת יחפה.

מולך

מולך.

אני עייפה.

נפש בזעקה

עוד שיר ועוד משפט

ושתיקה.

נשמה נטושה.

ננטשתי במערכה

על האמונה.

פסחתי מבין הכתלים הסוגרים.

צועדת בשדות נבולים.

ובגורן התבואה נאספת

בתוכי לא צומחת

קמלה ומשתלחת.

עומדת יחפה

מולך.

0 תגובות
פתחים
11/12/2013 16:17
miryam

פתחים

צינורות שופעים

מים ממלאים

אותי

עיניי

דמעות אין סוף

כאב עבר

אבל וחיים חדשים.

ורק לפעמים

בלבולים

ווילונות מכסים

את האין סוף.

והמוות רוצה לדפוק על חלון

להדיר שינה

מליבי

החרד.

"כמים לים מכסים"

וליבי דופק ודופק.

הלכו כאן

צעדו

בראו

מציאות שלווה.

והסערה אינה מאפשרת

מטלטלת ומטלטלת

מנענעת אותי

ללא עריסה

אדום אדמה

וריח של מחילה.

לא סלחתי

ואולי אסלח ביום אחר

עת יבואו הדודים ויכריזו

הם ימטירו

גשם ראשון

ו"מפתחים יצאו אוהבים שקופים"...

0 תגובות
אבודות
21/11/2013 22:34
miryam

ישנן נשמות לא ברורות.

הן מהלכות פה בעולם סהרוריות,

מחפשות ותרות.

אחרי מה?

לא יודעות.

ויש נשמות יודעות

ועדיין מהלכות אנה ואנה ולא מוצאות.

מה הן רוצות?

ניצוצות של אבדות.

אהבות מתגלגלות

ברפש החיים

מתלכלכות.

לא מוצאות דרכן אל הנשמות.

ואלוקים, מה הוא עושה בעניין?

אלוקים אוהב נשמות

מחפשות ותרות,

שולח להן ניצוצות של אבדות,

מנקה את הרפש הדבוק בדפנות ליבן

ומפגיש אותן עם האהבות,

הן רק צריכות לרצות

לפגוש בהן...

לאפשר להן לגעת...

1 תגובות
חולשה
16/11/2013 23:23
miryam

מאפשרת לחולשה לעטוף אותי.

נותנת עצמי בידיה, למרות לטיפותיה.

רוצה להישען בחיקה, לתת עצמי ללא מבוכה.

ללא אמירה נוקבת של זקוקה וצריכה.

 

מאפשרת לחולשה לעטוף אותי.

לרצות לבכות בין ידיה,

להשעין ראש על כתפה,

לנשום את הקושי אל כף ידה.

 

מאפשרת לחולשה לעטוף אותי.

רוצה לקבלה, להגיד כן.

להיות בה.

אני רוצה, מבקשת, אומרת כן

ועדיין הלא שוכן...

0 תגובות
עטיפה אחרת
06/11/2013 09:15
miryam

חושבת על עטיפות.

רואה אותן מתקמטות.

בעלות ריח טופי מתוק.

ריח פירות: אפרסק, לימון ומנגו.

פותחת עטיפה,

מריחה.

ריח עבר מתובל ריחות עכשיו.

עטיפות מעורבבות.

שמחה וכאב,

הודיה וכעס.

שלום ומלחמה.

אני רוצה עטיפה,

אולי שתיים.

 

בעיניים

אביט ואראה

את המתוק הזה.

וארצה להתעטף...

להירגע..

בזרועות האהבה.

שאוהב עצמי ללא דעת.

שלא אחשוב רע.

שאבין אחרת

ואהיה ממהרת להיות קצת אחרת.

גודלת...

1 תגובות
חיי שרה
24/10/2013 18:15
miryam

ושרה עומדת פתח האוהל, מחכה כאברהם אישה לאורחים,

שיבוא לה אורח כנשים ואזי יתבשר שמה במרומים בצחוק אצבע אלוקים.

ושרה ממתינה, שנה אחר שנה, ממאנת ליפול אל חוסר אמונה.

ואחרי בלותה, אין דמיון ולא תקווה, נהייתה בה עדנה ותתבשר על בנה...

ואני הקטנה, הייתי מאמינה, דמיונות אין ספור, תמונות מחייכות, שאיפות, רצון, סיפור חיים מתרקם.

והזמן איבד אחיזה, רקדתי למחילה. כעסתי, ביקשתי אהבה, ואני כשרה צוחקת, צחוק שמחה, התפלאות גדולה בתוך חלום יולד בנה, שרה כלא מאמינה, הפלא מונח בעריסה, הודיה.

הינך בהודיה, אינך יודעת מאומה, הורדמת משמיים, לקבל מתנה.

הוא שם, יצחק. אל תמותי שרה. הוא שם, חוזר אל חיקך, הוא יבוא.

הישארי, אל תפרחי נשמתך, נשמי עוד כמה נשימות, הרחיבי חיוכך, צחוקך עוד ישמע כשירת מנחמים

על שריפת קודש הקודשים.

עורי שכינה, לטפי נשות ישראל ואל דומי. קומי, עורי, כי בא אורך. האור הוא ביתך.

קומי שכינה! בשרי גאולה! היי מלטפת, אוהבת, מבשרת, היי בצחוק, זהו התינוק אשר יולד לאברהם

ושרה, קומי! בשרי ישועה.

0 תגובות
קינה כתומה
16/07/2013 09:43
miryam

כאב העבר חוֹבֵר אל כאב השכינה,

חורבן אדמה.

כתום זועק לחמלה.

צעדי חיילים, צהלות הסוסים, בְּכִי האנשים

ובפנים ילדה.

לבד עמדה.

סביבה בחשו, לחשו וגעשו

רעשים, רעמים.

קולות רמים צועקים לה ללכת, היא נשארת עומדת.

שועלים סביבה, עיניה יורקות אש אל עצמה.

מביטה בשריפה, סוללת דרך יציאה.

אינה צועדת.

דום ודממה.

דם ניגר מִלֵחְיָה, ממלא בטנה.

השקט שורף ילדים ואנחנו חולים.

ללא אב מרחם, ללא שכינה מנחמת אין לאן ללכת.

רק זעקות כתום של חמלה יאירו שמש צהובה,

יזהיבו שמיים תכולים, ישאו כפיים בברכת כוהנים

וישיבו פנים מקדם הצְפוּנִים.

 

1 תגובות
בין טוב לרע
19/05/2013 01:11
miryam

רוצה לחוש את הנחל,

את מימיו הזורמים.

להרגיש לב, ידיים, רגליים,

משכשכות במים המתעמקים אל תוך שבילי הגוף הכואב

משנים מחוספסות, מטל שמיים מלחך את עשב הנשמה, שלא תשקע.

ניתן לצעוד בפלג הנחל, לדעת שגם אם צר, המחר יתרחב בתוכו ויאמר שלום לאתמול שפגע.

שלום אמרתי ואולי עוד אומר לו, לאתמול, שלומות רבות, כי המחר פותח לו לעיתים חלונות ישנים.

מילה, משפט, מבט, מתרקמת תמונה,

ושוב אותה תחושה, של עבר, פחד, כאב, שריטה,

עוד נגיעה והדם הקרוש נוזל מחדש והאגד מיד נדבק, לנקות, לחוש נחמה,

להיות בין סליחה למחילה,

להבחין בין טוב לרע.

2 תגובות
ירידה לצורך עליה
13/05/2013 20:02
miryam

גשם, חודש סיוון,

אני עומדת פה בחצר לפני קבלת התורה, ימי ההגבלה, גם אני מגבילה.

רוצה להיטהר, הטיפות הגדולות שוטפות אותי, פותחת את פי לחוש בנוזל, שאטהר גם מבפנים.

אור גדול מפציע בי, רעש מחריש אוזניים בעקבותיו, שכוחו וגבורתו מלא עולם.

כל כך הרבה כוח, החזקה, ביטול רגשות וצורך עצום לאהבה ואני לבד, גם בתוך היחד, שמא אנטש

שוב...

הכאב מלווה אותי תדיר, מידי פעם מתחבא בתוך ידיי המחזיקות את שכמותיי לבל ירפו עצמן אל תוך חדרי ליבי.

לעיתים גם הטוב כואב, איני מאפשרת לו לחבק.

המחשבות תרות אחר חיבוק זמין והגוף דוחה רצונות, מניח אותן בצנצנות אטומות, צריך להכות בהן שוב ושוב, שניתן יהיה לפותחן, לכן הכאב מצמיח בי חולשה, הכאה אחר הכאה מביאה הקאה, של כל הלחץ, המתח, ההחזקה.

אני זקוקה להיות ביחד, גם בכאב, שלא יברחו ממני, שלא אינטש... שיהיה מי שיחבק, יאגד את עצמי אל תוכי, שאיבריי לא יעופו ברוח מצויה ומחשבותיי יקבלו תוקף ומחילה.

גשם עכשיו בחוץ, אני בפנים, הטהרה מחכה לי, אהיה בה בכל גופי, גם הנשמה תקבל מתיקות, שקט וסבילות. רוצה בסובלנות.

אני אוהבת את הטיפות הגדולות, העצומות, ששוטפות במקום דמעות חבויות.

אני אוהבת, אני אוהב, אתאהב באדם השלם שיהיה מוקף בלבן, טבעת ושמחה פשוטה, חתונה בין כנסת ישראל לשכינה, אקבל תורה.

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 16 17 הבא »